סביל אבו נבוט

                                           
על מנת לספר על מבנה חבוי זה צריך להבין את אחד מעקרונות האסלאם. עקרון החג´ שפירושו מצוותהעלייה לרגל למכה, ששמו נלקח מהמילה העברית חג שתארה בהתחלה את שלושת הרגלים בעוד כל שאר החגים נקראו מועדים.
בסורה (פרק) 2 בקוראן מצוין כי על כל מוסלמי חלה מצווה לעלות פעם בחייו למכה.  מסע זה בעבר היה קשה וערך שבועות ואף חודשים קשים ומפרחים שהרי הדרך למכה רצופה מדבריות ובתקופה של טרום המטוסים והרכבים מסעות נערכו בעזרת סוסים, גמלים, חמורים וכד´. 
על מנת לשרוד במסע זה נכתבה מצווה נוספת שהופנתה לשליטים, שעליהם לספק מים לציבור בפומבי כך שכל מי שעובר יוכל לשתות. וכך נבנו הסבילים (סביל=שביל). הסביל  הוא מתקן שתייה(שוקת).  
אנו עומדים ליד סביל הנקרא "סביל אבו נבוט" שנבנה על ידי מושלה העות´מני של יפו בשנת 1815 ששיקם את מבני יפו לאחר כיבוש העיר ועזיבתה בידי נפוליאון בשנת 1799. 
המושל מחמוד אבו נבוט זכה לכינויו זה על פי סיפורים לפיהם היה מסתובב ברחובות העיר יפו עם נבוט (מעין מקל מחבט). בנוסף קיים שלל סיפורים המתארים אותו כשליט חזק נוקשה אך הוגן.
לזכותו של אבו נבוט ניתן לזקוף בנוסף לסביל את שיקומם של בניין המשטרה וחומות העיר יפו שהגנו וסייעו בשמירה על העיר ותושביה ואפשרו קיום אורך חיים תקין שהרי עד היציאה היהודית מהחומות כל הישוב היהודי והערבי רוכז בתחומי החומות.
מבנה סביל אבו נבוט הוא דוגמא לחשיבות המצווה לספק מים ובנוסף ממנו נלמד עד כמה ראו השליטים באמצעי זה כדי להאדיר את שמם. את זאת ניתן להבחין עד היום במבנה המרשים על שלל כיפותיו שכל ייעודו הוא כמתקן שתייה\ ברזיה קדום. כך אנו יכולים להתחבר לרוח התקופה הקודמת לברזים בבתים או המים המינרלים.       

Blacknet.co.il - בניית אתרים